ת"א 12959/03

תקציר

הנתבעת שכרה רכב מהתובעת ולא עמדה בתשלומים הנדרשים, תוך הפרה משמעותית של ההסכם. הנתבעת טענה כי מיד לאחר קבלת הרכב הוא הועבר לחברת דלק שביצעה את התשלומים בהתאם להסכם השכירות, אך השופטת לא מצאה כל ראיה לכך ובמקום זאת פסקה לטובת הסכם התובעת. השופטת דחתה גם את טענות הנתבע בנוגע לשמאי שווי הרכב, וקבעה כי התובע הציע לנתבע לשלוח שמאי וכי הנתבע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו. החוזה נחשב לחוזה אחיד ונבחן בקפידה על ידי השופטת, שהגיעה למסקנה כי מדובר בעסקה וולונטרית ומסחרית וכי הנתבע יכול היה לבחור לשכור דירה מחברה אחרת. התנאים נמצאו סבירים ולא מפלים, וטענות הנתבע בדבר אי יכולתו להציע קונה חלופי לרכב נדחו מאחר שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן. השופט דחה גם את טענות הנאשם בדבר מצבו הרעוע של הרכב, שכן דבריו סתרו את חקירתו הנגדית הקודמת. התובע הציג מסמכים וקבלות לתמיכה בתביעותיו לחיובים כספיים, אותם קיבלה השופטת, המפרטים את הסכום שהנתבע חייב: 8,572 ₪ עבור שיקום מכני, 3,151 ₪ עבור אגרות רישוי ובדיקה, וחוב של 15,811 ₪ שהסתכם ב-27,534 ₪. עם זאת, מאחר שהפיצוי המוסכם בחוזה היה גבוה מסכום סכומים אלה, ניתן היה לפסוק לתובע רק את האחרון, שעמד על 15,811 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט בסך 4,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבעים חויבו לשלם סכומים אלה.