ת"ק 16448-03-19

תקציר

פסק הדין דן בהבחנה בין שני מקרים הנוגעים לזכות לאנונימיות. המקרה הראשון, רמי מור, עוסק בתובע שביקש לחשוף את זהותו של גולש אנונימי שפרסם הערות מכפישות על התובע. בית המשפט העליון פסק לטובת הנאשם, בנימוק של חשיבות האנונימיות בהגנה על הזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולפרטיות. בית המשפט טען כי אנונימיות היא תנאי מוקדם לחופש הביטוי במקרים רבים והיא גם היבט בסיסי של פרטיות, המאפשר לאנשים להימנע מחשיפה אישית. עם זאת, בפסק הדין הנדון נטען כי פרשת רמי מור נבדלת ממצבים של הודעות "ספאם", הנשלחות לצרכי פרסום מסחרי. בשונה מצורות הביטוי המוגנות בפרשת רמי מור, פרסום מסחרי אינו תורם לשיח חברתי או להבנה הדדית ולכן אינו זכאי לאותה רמה של הגנה חוקתית. יתר על כן, בעוד שאדם המביע דעות או ביקורות ברשת עשוי לרצות באופן לגיטימי להישאר אנונימי, אין זה סביר שעסק השולח הודעות ספאם יסתיר את זהותו, במיוחד כאשר הדבר פוגע ביכולת לטפל בעוולות או בהפרות של חוקי האנטי ספאם. אנונימיות בהקשר זה נתפסת כניצול לרעה של הזכות לפרטיות. משכך, קובע השופט כי על ספקיות הסלולר והאינטרנט לחשוף את פרטיהם של שולחי הודעות הספאם, שכן הזכות לאנונימיות במקרה זה אינה ראויה להגנה ברמה החוקתית. הספק במקרה זה, טלזר 019 שירותי תקשורת בינלאומיים בע"מ, נדרש למסור את הפרטים המזהים המלאים של הגורם האחראי למשלוח ההודעות המדוברות. פסק הדין של השופט נועד לשמור על זכות הגישה לערכאות תוך הבחנה בין סוגי ביטוי שונים, להגן על האינטרסים של אנשים העלולים להיפגע מהודעות ספאם, ולהבטיח כי ספקיות הסלולר והאינטרנט לא יירתעו מלשתף פעולה במקרים כאלה.