רע"א 6547/99

תקציר

בית המשפט העליון דחה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין חבות בארנונה. המבקשת, עמותה לשיכון, התקשרה בחוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל לבניית יחידות דיור על שתי חלקות קרקע. בשל עיכובים בהליכי התכנון והאישור, לא יכול היה המבקש להתחיל בעבודות בנייה במשך מספר שנים. המשיב, מינהל מס רכוש, ראה את המבקש חייב בארנונה על הקרקע הלא בנויה בתקופה זו. בית המשפט קבע, כי זכות החזקה של המבקשת, המוקנית מכוח חוזה הפיתוח, נופלת להגדרת "בעלים" לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים. העיכוב באישורים לא שלל את זכויות החזקה של המבקש, אף שהגביל את ההנאה ממנו. בנוסף, מצא בית המשפט כי המשיב הגדיר כראוי את החלקות כיחידות מיסוי עצמאיות, שכן הן הועברו לחזקת המבקש למטרה מסוימת והיו בעלות מטרה כלכלית עצמאית. טענות המבקשים, כי לא "החזיקו" במקרקעין וכי הקרקע נרשמה כחלק ממתחם פטור גדול יותר, נדחו. בית המשפט קבע כי חבותה של המבקשת בארנונה נבעה מהחזקתה בקרקע לא בנויה, ללא קשר לסיבות לאי הבנייה, וכי מעמד הרישום לא מנע את הגדרת החלקות כיחידות נפרדות לצורכי מיסוי. השופטת דורנר, יחד עם השופטות ביניש וריבלין, דחתה את הבקשה והורתה למבקש לשלם הוצאות בסך 20 אלף שקל.