ע"א 110/09

תקציר

ערעורו של המשיב הוא לדחות את טענת המערער כי פרותיו של המשיב חדרו למטע של המערערת וגרמו נזק. המשיב טוען כי שגה בית משפט קמא בשתי טעויות בפסק דינו לטובת המערערת. ראשית, היא טעתה בזיהויו של אחיו של המערער כאחיינו, וזו טעות סופר שאין בה כדי להשפיע על מסקנתו של בית משפט קמא. שנית, היא התייחסה בטעות לטעות חשבונאית בפסקה אחת, כאשר פסק הדין העדיף בבירור את המשיב בנקודה זו. המשיב אף מביא ראיות המוכיחות את רשלנותו של המערער בהחזקת פרותיו והפרת חובת הזהירות שלו כלפי המשיב, שהובילה לנזק. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, המבוססות על הראיות והעדויות, נתמכות בפרוטוקול ואין להתערב בהן על ידי ערכאת הערעור. זאת ועוד, חוות הדעת המומחית מטעם המשיב, שלא סותרת על ידי המערערת, מוכיחה את הנזק שנגרם לפרדס של המשיב. טענות המערער בדבר פגמים שנפלו בחוות דעת המומחה אינן נתמכות, שכן ניתן היה להגיש חוות דעת נגדית. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט, בסך 5,000 ₪, תוך הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין.