ע"ע 27985-09-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. המבקשת, עובדת ניקיון, טענה לניצול ולשכר שלא שולם לחברה המשיבה, שבבעלות אחיה. עם זאת, פסק הדין של בית הדין לעבודה דחה חלקית את טענותיה של המבקשת, והוביל אותה לבקש הארכת מועד להגשת הערעור. בית הדין לעבודה מצא כי העסקתה של המבקשת פוצלה לשתי תקופות נפרדות, עם הפסקה מספטמבר 2009 עד אפריל 2010, ודחה את תביעותיה לפיצויי פיטורים, וקבע כי התפטרה מרצונה. בית המשפט הורה למשיבה לשלם למבקש כ-21,314 ₪ שכר שלא שולם, דמי חופשה ודמי הבראה. כעת מבקש המבקש לערער על פסק דין זה, אך החמיץ את המועד המקורי להגשה. כדי להצדיק שיהוי זה, מציגה המבקשת תירוצים שונים, לרבות חוסר ידיעה על מועד המסירה של פסק הדין, בעיות רפואיות עם בתה וחופשת הקיץ. עם זאת, השופטת דוחה תירוצים אלה ומדגישה כי המבקשת יוצגה על ידי בא כוחה וכי אי ידיעתה על מועד הגשת הערעור אינה סיבה תקפה. עוד מציינת השופטת כי טענות המבקש מכוונות בעיקר לקביעותיו העובדתיות של בית הדין לעבודה, אשר בדרך כלל אינן מתערב בהן בית הדין לערעורים. בסופו של דבר, השופט קובע כי אין סיבה מיוחדת להאריך את המועד האחרון לערעור ודוחה את הבקשה. כמו כן, נדרש המבקש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 1,500 ₪. נוכח היעדר סיכויים ממשיים להצלחת הערעור וחוסר יכולתה של המבקשת להצדיק את עיכובה, מכריע השופט לטובת המשיב.