ערר 8102-03-18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על היטל השבחה שנגבה מבעל נכס בעקבות אישור תכנית המתירה שימוש בחלקת קרקע למלונאות. בית המשפט בוחן האם יש לייחס את ההיטל לשלב אישור התכנית או לשלב בו נדונות התנגדויות להתרת השימוש. מסקנת פסק הדין היא כי יש לקבוע את אירוע ההיטל בשלב האחרון, לאחר שהוועדה המקומית תפעיל את שיקול דעתה בנוגע לשימוש המלונאי, שכן התכנית אינה קובעת זכויות מוקנות למלונאות. על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בהתאם להליך הדומה למתן הקלה או הקלה, הכפוף לאישור הוועדה המקומית. לפיכך, אישור התוכנית אינו מבטיח את הזכות להשתמש בקרקע למלונאות. בית המשפט מפנה למספר פסקי דין קודמים המבחינים בין זכויות מוקנות שהן מעין מוחלטות לבין זכויות הטעונות אישור נוסף, ותומכים בתפיסה כי יש לייחס את ההיטל לשלב בו מחליטה הוועדה על השימוש. עוד צוין בפסק הדין כי המיסוי בשלב אישור התוכנית כולל אלמנטים ספקולטיביים, שכן לא ברור אם הוועדה תתיר בסופו של דבר את השימוש המלונאי. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי היטל ההשבחה נועד למסות את מלוא השבחת הקרקע ויש להטיל אותו רק לאחר מימוש הזכויות. טענות המערער כנגד האישום עצמו, כמו גם טענות נוספות, נדחות. בית המשפט מחליט כי השמאי המייעץ יקבע את גובה החיוב, והצדדים יכולים להשיב תוך 30 יום מיום קבלת השומה. כן נדרש המערער לכסות את הוצאותיו של המשיב, בסך 3,000 ₪.