ע"א 9/71

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת בנק להשבת סכום של שלושה שטרי חוב, כל אחד על סך 3,000 ל"י, שנחתמו על ידי המערער הראשון כמנפיק ועל ידי המשיבים השני והשלישי כערבים. השטרות נועדו לסייע במימון חברת הפקת סרטים, אך הושגו במרמה והוזלו על ידי צד שלישי. הבנק ביקש להשיב את ערך השטרות מהיוצר ומהערבים. השאלה המרכזית הייתה האם הבנק יכול להוכיח שהוא נתן ערך לשטרות בתום לב לאחר מעשה מרמה. בית המשפט העליון פסק לטובת הבנק ברוב הסעיפים. בית המשפט קבע כי הטפסים החתומים מהווים שטרות תקפים, אף שלא היו שלמים בעת החתימה, וכי הבנק קיבל אותם בתום לב ללא כל סיבה לחשוד בעבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חלק מראיות הבנק אינן קבילות בשל טעויות פרוצדורליות. באופן ספציפי, מסמכי בנק מצולמים לא אושרו כראוי. אלא שבית המשפט בחר שלא לדחות את התביעה בנימוק טכני ובמקום זאת החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לאפשר לבנק להציג ראיות נוספות. פסק דין זה, סבר השופט י' כהן, ייתן לבנק הזדמנות להביא את הראיות הדרושות ולמערערים הזדמנות להציג את הגנתם. על בית המשפט המחוזי הוטל ליתן פסק דין חדש, בהתחשב בראיות הנוספות ובהסכמות הצדדים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בבית המשפט העליון, ואילו בית המשפט המחוזי יקבע את הוצאות פסק הדין החדש.