ת"א 60305-07-20

תקציר

התובע, מוסך שתיקן את רכבו של הנתבע, תבע את הנתבע על עלות התיקון. התובע טען כי הנתבע הסכים לתיקון והסכים לשלם עבורו, ולכן הנתבע חייב בתובע את עלות התיקון. לחילופין, טענה התובעת כי מוקנית לה זכותה של הנתבעת לתגמולי ביטוח בגין תיקון הרכב, ועל כן הנתבעת חייבת לתובע סכום זה. בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמת הנתבע לשלם עבור התיקון. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המחאת הזכויות מהנתבע לתובע אינה המחאה של זכות תביעה נזיקית והיא תקפה. עם זאת, זכותו של התובע לתגמולי ביטוח הייתה כפופה לשעבוד על הפוליסה לטובת צד שלישי, מימון ישיר. התובעת לא חלקה על קיומו של השעבוד עד לשלב הסיכום, ולא צירפה את מימון ישיר להליך. לפיכך, בית המשפט לא יכול היה לקבוע את היקף החוב של מימון ישיר, וממילא לא יכול היה להורות לנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח כלשהם. בנוסף, ציין בית המשפט את הטעויות הפרוצדורליות של התובע, כגון הגשת מסמכים ללא רשות וניהול הליך הוכחות מיותר תוך התמקדות בטענות שנדחו. בשל טעויות אלה, החליט בית המשפט כי על כל צד לשאת בהוצאותיו. בסופו של דבר, התביעה נגד הנתבע נדחתה, ובית המשפט קבע כי אין בסיס לחייב את הנתבע בתשלום ריבית מיוחדת.