תו"ב 25976-10-14

תקציר

הנאשמים ביקשו לבטל את כתב האישום בגין בנייה ושימוש ללא היתר, בטענה כי העבירות המיוחסות להם הן קלות ויש להסדיר אותן על תנאי, דבר שהתובע לא הציע. לטענתם, החלטת התובעת שלא להציע הסדר מותנה אינה צודקת ומנוגדת לעקרונות הצדק וההגינות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת הפעילה את שיקול דעתה כראוי. העבירות שיוחסו לנאשמים לא נחשבו מינוריות, במיוחד נוכח היקף הבנייה, השפעתה על השטח הציבורי והעובדה שהיא בוצעה למטרות רווח. ההנחיות קובעות כי מקרים כאלה אינם נחשבים בדרך כלל למינוריים, והחלטת התובע שלא להציע הסדר מותנה הייתה מוצדקת. חומרת העבירות, יחד עם העבירות הנוספות שבוצעו בזמן שהבנייה הבלתי חוקית נמשכה, הביאו לכך שהסדר מותנה אינו ראוי. השופט הגיע למסקנה כי שיקול הדעת של התובע הופעל בצדק ודחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום.