דנ"א 6364/20

תקציר

פסק הדין בפרשת מצפה כרמים כולל בחינה מפורטת האם הפעולות שנקטו הממונה על הרכוש הממשלתי ("הממונה") וההסתדרות הציונית העולמית מילאו את הקריטריונים שנקבעו בסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, הקובע מנגנון "מעין הסדרת השוק". מנגנון זה מאפשר לעסקה לעמוד בתוקפה גם אם יתברר כי הנכס אינו רכוש ממשלתי, ובלבד שהעסקה נעשתה בתום לב. הדיון התמקד בשאלה האם הצדדים פעלו בתום לב ובהשלכות מעשיהם. חוות דעתו של המשנה לנשיא, א' פוגלמן, שרוב חברי ההרכב, לרבות הנשיאה א' חיות, אימצו אותה, הדגישה סטנדרט גבוה של תום לב סובייקטיבי הנדרש מהנציב בשל החובות המיוחדות לפי המשפט הבינלאומי הנוגעות לשטח הנתון לתפיסה לוחמתית. סטנדרט מחמיר זה מחייב את הממונה שלא להתעלם מסימני אזהרה ברורים בדבר חוקיות מעמדו של הנכס. בית המשפט מצא כי הממונה לא עמד בסטנדרט מחמיר זה, שכן היו מספר תמרורי אזהרה משמעותיים שהתעלמו מהם לאורך זמן, דבר המצביע על חוסר תום לב. משכך, דחה בית המשפט את תחולתו של סעיף 5 במקרה זה. פסק הדין הדגיש את החובות על פי המשפט הבינלאומי ואת הצורך להגן על זכויות הקניין של הבעלים המקוריים. למרות שהכיר במצוקתם של תושבי מצפה כרמים, שהסתמכו על מצגים ממשלתיים, דחה בית המשפט את טענת תום הלב בהתנהלות הממונה ולא החיל את תקנת השוק על העסקה. עם זאת, הרוב המליץ למצוא פתרון חלופי לתושבים הנוכחיים, תוך הדגשת אחריות המדינה נוכח הפגמים בהתנהלות נציגיה. פסק הדין משקף איזון מורכב בין עקרונות משפטיים, מחויבויות בינלאומיות וההשפעה האנושית על התושבים הנפגעים מההחלטה.