ע"א 547/67

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת פיצויים בגין תאונת עבודה, שבמרכזה שתי טענות מרכזיות של המערערת. ראשית, כי המשיב הוכיח רשלנות כלפי המערערת, ושנית, כי המשיב הפר את חובת הגידור כמפורט בפקודת הבטיחות בעבודה, 1946. דחיית התביעה על ידי בית המשפט המחוזי משני העילות מתבססת על הקביעה כי המערער ביצע עבודות שלא הוטלו עליו בעת התאונה. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי הגנתו המשפטית של עובד אינה מותנית במעשה שביצע בעת הפגיעה, אלא ביחסי עובד-מעביד. פסק דין זה חל הן על הפרת חובה חקוקה והן על רשלנות. פסק הדין מדגיש כי סעיף 18 לפקודת הבטיחות בעבודה חל על כל אדם העובד במקום, לרבות עצמאים, כל עוד הוא עושה זאת לצרכי המפעל. לפיכך, מעשיו של המערער, גם אם חרגו מהיקף תפקידו, לא הוציאו אותו מההגנה שמקנות הפקודות הרלוונטיות. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין הקודם לא דן בסוגיות מרכזיות, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמתו. בכלל זה, ניתן לקבוע האם המשיב אכן התרשל או הפר חובה, ואם רשלנות כלשהי מצד המערער תרמה לתאונה. בית המשפט המחוזי יכריע גם בעניין הפיצויים המגיעים למערער. השופט ברנזון מגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין הקודם, תוך פסיקת הוצאות למערער, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 500 ליש"ט. השופט ויתקון מסכים אך מסייג את הסכמתו, ומדמיין תרחיש שבו עובד פועל בחוסר תום לב כמסיג גבול.