ע"א 26/73

תקציר

עיריית הרצליה נתבעה על ידי בעלי קרקעות שנכסיהם גובלים ברחובות עליהם אחראית העירייה לאחר שנדרשו לשלם עבור הוצאות העירייה בסלילת מדרכה ורצועה לרוכבי אופניים. בית המשפט העליון פסק לטובת בעלי הקרקע ברוב התביעות. העירייה לא הייתה מוסמכת לגבות מבעלי הקרקע תשלומים בגין סלילת הכביש, שכן ההחלטה על כך לא הובאה לידיעתם כנדרש בחוק. למרות שלעירייה הייתה זכות לגבות תשלומים עבור סלילת הרצועה לרוכבי אופניים, בית המשפט קבע כי העירייה לא הוציאה התראה כנדרש בחוק ולכן יש לדחות את התביעה לתשלום עבור בניית המדרכה. את האזהרה יש לשלוח במפורש לבעלי הקרקע הגובלים ברחובות ולהודיע להם כי העבודות יבוצעו על חשבונם אם לא יבצעו אותן בעצמם תוך זמן סביר. למרות שהרחוב המדובר נסלל בחלקו בעבר, בית המשפט קבע כי לעירייה יש זכות לסלול חלקים שונים של רחוב בזמנים שונים ולחייב את בעלי הנכסים הגובלים להשתתף בהוצאות בהתאם. עוד נקבע בהחלטה כי העירייה אינה יכולה לחייב את בעלי הקרקע בגין סלילתו מחדש של רחוב, אלא רק בגין סלילה ראשונה או הרחבת רחוב במלוא היקפו. לבסוף, קבע בית המשפט כי דחיית הטענות בדבר התיישנות וחוסר סבירות על ידי בית המשפט המחוזי מוצדקת והערעור שכנגד נדחה.