עת"מ 53210-07-22

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי שני אחים, ביקשה לערער על החלטת עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל ומשרד הבינוי והשיכון, בנוגע לבקשות העותרים. הבקשה הראשונה הוגשה על ידי אמם המנוחה של העותרים, שביקשה לממש את זכותה לרכוש את הזכויות בדירה ציבורית ששכרה מעמידר. הבקשה השנייה הוגשה על ידי העותר, שביקש להיות מוכר כ"דייר ממשיך" ולהיות בעל זכות לרכוש את הדירה מכוח חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה). המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשת העותרים, וכי יש לקיים את החלטות עמידר ומשרד הבינוי והשיכון כפי שהיו חוקיות וסבירות. בית המשפט הסכים עם המשיבים בשני המקרים. ראשית, נמצא כי העתירה הוגשה שמונה חודשים לאחר קבלת ההחלטה, והעותרים לא סיפקו הסבר סביר לשיהוי. שנית, לאחר שבחן לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי החלטות המשיבים היו כדין. נמצא כי המנוחה אינה עומדת בתנאי הזכאות לרכישת הדירה, שכן בבעלותה דירות ששוות עולה על שווי הסף הקבוע בחוק הרכישה. זאת ועוד, העותר לא הוכר כדייר ממשיך, שכן הוא לא התגורר עם המנוח בדירה ברציפות במשך התקופה הנדרשת. העותרת גם לא מיצתה את ההליכים הנדרשים להכרה בה כדיירת מתמשכת. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם לכל משיב אגרה בסך 5,000 ₪.