ע"פ 1643/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בתוקפן של ראיות DNA שהוצגו בבית המשפט ובהשפעתן על המקרה הנדון. ראיות DNA נמצאות בשימוש בבתי המשפט בישראל מזה עשרות שנים ומהימנותן מוכחת שוב ושוב. טענת ההגנה כי ייתכן שנפלו טעויות בתהליך בדיקת הדנ"א במקרה ספציפי זה אינה מספקת ואינה משכנעת, מה גם שהבדיקות נערכו בזהירות ובדייקנות, והאפשרות לטעות היא תיאורטית ורחוקה. הבדיקות החיצוניות והפנימיות של ראיות הדנ"א מראות שתיהן כי הבדיקות אמינות. גם הניתוח הסטטיסטי של התאמות הדנ"א היה ראוי והביא בחשבון את הקשרים המשפחתיים של המערער ואת האפשרות לנישואין בין קרובי משפחה, שהייתה רלוונטית במקרה זה. הכרעת הדין בוחנת גם את האליבי שהציג הנאשם, ומוצאת כי הוא סותר עדויות אחרות ולכן אינו אמין. קרבתו של הנאשם לזירת הפשע בזמן המשוער של הפשע, כמו גם ראיות הדנ"א, מפלילות מאוד את הנאשם. העובדה שהנאשם לא הציג אליבי משכנע ומהימנות ראיות הדנ"א מרמזות כי התביעה הצליחה להוכיח את טענותיה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט מתייחס גם להליכי החקירה ומוצא כי למרות כמה ליקויים, לא נעשה עוול לנאשם או קיפוח הגנתו. איסוף הראיות, כולל ראיות DNA, הספיק להרשעה. יתר על כן, הרשעתו של הנאשם ברצח נתמכת אף היא, שכן התרחיש החלופי שהציעה ההגנה – לפיו הרצח בוצע על ידי משפחת הקורבן מטעמים של "כבוד המשפחה" – נעדר ראיות ממשיות ואינו סביר. סיכומו של דבר, הערעור על פסק הדין נדחה, שכן הנאשם לא העלה ספק סביר. גם העונש שהטיל בית המשפט המחוזי ראוי ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל כן גם הערעור על גזר הדין נדחה. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה פה אחד בקרב השופטים.