בש"פ 5233/13

תקציר

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת כמות שאינה לשימוש עצמי של הרואין, מה שהוביל לבקשה להארכת מעצרם עד תום ההליכים. בית משפט השלום באשדוד אמנם הפנה את המבקשים לשירות המבחן, אך בסופו של דבר הורה על מעצרם, בנימוק של חוסר היעילות של המפקחים החלופיים המוצעים והאילוצים הסביבתיים של המקום המוצע, אשדוד, שבו התרחשה פעילותו העבריינית לכאורה של המבקש. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורו של המבקש, תוך שהוא מדגיש את הצורך במסגרת טיפולית לבעיית התרופות של המבקש ואת אי התאמתה של החלופה המוצעת. ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון, בראשות השופט י' דנציגר, התמקד בטעויות לכאורה בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר וביקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט דנציגר דחה את הבקשה, תוך שהוא מדגיש את אופי שיקול הדעת של החלטות בדבר חלופות מעצר ואת היעדר שאלות משפטיות חדשות או נסיבות מיוחדות המצדיקות ערעור נוסף. השופטת אישרה את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והדגישה כי נסיבותיו של המבקש היו אינדיבידואליות ולא הציגו עילה לערעור נוסף, במיוחד בהתחשב בתקדימים המבוססים על אופיין הבלתי מחייב של המלצות שירות המבחן.