ע"א 62/50

תקציר

השופט זוסמן פותח בפירוט העובדות הפשוטות של המקרה, שסובב סביב חלקת אדמה בתל אביב שירשו המשיבים, ומחלוקת שהתעוררה לאחר מכן על הבעלות בקרקע. שאלת המפתח היא האם צו ירושה הוא מעשה חוקתי או הצהרתי. השופט זוסמן קובע כי הצו הוא הצהרתי בלבד, משמש ראיה בלבד לזכותו של היורש, ואין לו כוח יצירתי. בנוסף, השופט דן במושג רכוש השותפות, תוך הבחנה בין בעלות משפטית לבעלות שוויונית. בעוד שהמנוח החזיק בבעלות חוקית על החלקה, השותפות החזיקה בזכויות שוות. מכאן מגיעה למסקנה כי המערערת, שרכשה את החלקה מהמשיבה האלמנה, רכשה את הבעלות החוקית, אך לא את הזכויות השוויוניות של השותפות. זאת ועוד, השופט זוסמן מתייחס לשאלה האם הרוכש, גוטוטר, רכש את הקרקע בתום לב. השופטת קבעה בעבר כי נטל ההוכחה מוטל על הרוכש להוכיח תום לב. לאחר בחינת חומר הראיות, השופט זוסמן אינו מוצא סיבה להאמין כי גוטוטר או בא כוחו, ד"ר גלעד, ידעו על טענות השותפות, ולכן יש לראות את הרכישה כאילו נעשתה בתום לב. גם אם נטל ההוכחה היה מוטל על המשיבים, הראיות שהוצגו אינן חד משמעיות. פסק דינו של השופט זוסמן נתמך על ידי השופטים זילברג ואולשן, כאשר האחרונים מוסיפים כמה הערות על נטל ההוכחה ומהימנות רישום המקרקעין בישראל. השופט אולשן מציע כי הרישום בספרי העיזבון עשוי לשמש ראיה לכאורה לקיומן של זכויות, ובהיעדר התנגדויות או טענות הנראות בספרים, יכול הקונה להניח כי הזכויות אינן ניתנות לערעור. עם זאת, השופט אולשן נמנע מלהכריע סופית בסוגיה זו, ומשאיר אותה לדיון עתידי. לפיכך הערעור מתקבל, והעיקול הזמני על חלקות הקרקע בתל אביב מוסר. המשיבים נדרשים לשלם למערער את הוצאות הערעור והמשפט הקודם, בסך 250 לירות.