עש"א 10961-05-18

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין הצדדים, שהחלה לפני למעלה מ-15 שנה, בנוגע לחובו הנטען של המערערת למשיב. התיק עבר מספר שלבים של התדיינות משפטית. פסק הבוררות הראשון הורה למערערת לפצות את המשיב בדירה בשטח 100 מ"ר או בשווה הכספי שלה. פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הרבני הגדול ואושר מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי. משהמשרשה המערערת לא קיימה את פסקי הדין, פתחה המשיב בהליכי הוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשת המערער לסגור את תיק ההוצאה לפועל, וקבע כי פסקי הדין ברורים וברי ביצוע. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי פסקי הדין נעדרים סעד אופרטיבי ואינם ישימים. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המערערת פעלה בחוסר תום לב וכי פסקי הדין ברורים וניתנים לביצוע. בנוסף, קבע בית המשפט כי הרשם פעל במסגרת סמכותו בקביעת החיוב הכספי על סמך פסקי הדין והראיות שהובאו. המערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.