רע"א 53907-02-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו: **רקע והליכים קודמים:** ההליך שלפנינו הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחתה בקשה של המבקשת (מנורה מבטחים) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנוגע לנכותה של המשיבה (א.א.). התביעה המקורית הוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), והיא מבוססת על קביעת נכות על ידי המל"ל, המהווה "קביעה על פי דין" מכוח סעיף 6ב' לחוק. המשיבה סובלת מפיברומיאלגיה, כאשר ועדה רפואית לעררים של המל"ל אישרה קביעת נכות של 10% בגין מצב זה, על בסיס חוות דעתו של מומחה רפואי (ד"ר שיפטר). המומחה מצא קשר סיבתי בין התאונה להופעת התסמונת. **טענות המבקשת:** המבקשת אינה חולקת על קיום המחלה, אך טוענת שאין קשר סיבתי בינה לבין התאונה. לטענתה, הוועדות הרפואיות התעלמו משני עניינים מהותיים: 1. **עברה הרפואי הרלוונטי של המשיבה:** קיימת היסטוריה ארוכה של תלונות וסימפטומים טרם התאונה, אשר ייתכן וקשורים למחלה. 2. **חוות דעת נוירולוג:** המומחה שמונה מטעם הוועדה קבע שאין קשר סיבתי בין תלונות המשיבה לתאונה. 3. **היעדר חוות דעת ראומטולוג:** החלטות המל"ל התקבלו ללא חוות דעת של מומחה בתחום הראומטולוגיה. **החלטת בית משפט קמא וההליך הנוכחי:** בית משפט קמא דחה את הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור. הוא קבע שהתיק הרפואי המלא היה מונח בפני הוועדות, שמינו מומחים וקיבלו את חוות דעתם, ולפיכך לא נפל פגם המצדיק התערבות. הרכב המומחים בוועדת העררים (אורטופד, פנימאי-ראומטולוג, פנימאי) היווה חיזוק לקביעתו. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה שבית משפט קמא שגה כאשר קבע שהתיק הרפואי המלא היה בפני הוועדות, שכן אין אזכור ברשומות לוועדות להתייחסות לחומר רפואי מעברה של המשיבה או לתלונות קודמות. כמו כן, שגה בקביעתו שחוות הדעת של המומחים היו בפניהן. **ניתוח משפטי ועקרונות רלוונטיים:** 1. **מעמד קביעת המל"ל כ"קביעה על פי דין":** סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי קביעת דרגת נכות של נפגע על ידי המוסד לביטוח לאומי, לעניין זכויותיו על פי החוק, מהווה "קביעה על פי דין". משמעות הדבר היא שלצורך תביעת פיצויים על פי החוק, קביעת המל"ל מהווה ראיה לכאורה לגבי שיעור הנכות, ואין צורך להוכיחה מחדש. עם זאת, הדבר אינו מונע מבית המשפט לשמוע ראיות לסתור קביעה זו, אם ימצא שנפל בה פגם. 2. **היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים:** כפי שצוין בפסיקה (רע"א 7295/16), התערבות ערכאת ערעור בהחלטה המתירה או דוחה הבאת ראיות לסתור קביעות רפואיות של המל"ל היא מצומצמת. עם זאת, בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין החלטה המקבלת בקשה (השואפת להרחיב את הדיון) לבין החלטה הדוחה בקשה (העלולה לחסום את דרכו של בעל הדין). במקרה של דחיית בקשה, ההתערבות עשויה להיות רחבה יותר, במיוחד אם קיימת סבירות שהקביעה הפסוקה פגומה. 3. **התמודדות עם עבר רפואי והשפעתה על קשר סיבתי:** הלב של המחלוקת בתיק זה הוא טענת המבקשת כי הוועדות הרפואיות לא התייחסו כראוי לעברה הרפואי של המשיבה, אשר יכול היה להצביע על נטייה למחלה עוד טרם התאונה. כאשר קיים מצב רפואי קודם, השאלה האם התאונה היא הגורם או רק המאיץ את הופעת המחלה היא שאלה עובדתית-רפואית מורכבת. קביעת ועדה רפואית של המל"ל, אשר מתעלמת מחומר רפואי רלוונטי או אינה דנה בו באופן מפורש, עלולה להצדיק התערבות. 4. **התעלמות מראיות מהותיות כבסיס להתיר ראיות לסתור:** בית המשפט העליון קבע (רע"א 7501/18) כי אם לא עמדו בפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בנוגע למצב הניזוק עובר לתאונה, שעשויות היו להשפיע על מסקנותיה, אזי הדבר עשוי להצדיק התרת הבאת ראיות לסתור. בפסק הדין הנוכחי, בית המשפט מוצא כי עברו הרפואי של המשיבה, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו, לא זכה להתייחסות המפורשת הנדרשת. 5. **חשיבות התייחסות מפורשת של המומחה:** אף אם המומחה מטעם המל"ל (ד"ר שיפטר) כתב כי "הופעת התלונות בסמוך ליום התאונה מצביעה על קשר סיבתי", הרי שהעדר אזכור או התייחסות מפורשת לעבר הרפואי, במיוחד כאשר הוכח כי קיים כזה, מעלה ספק לגבי האם המומחה אכן בחן את התמונה המלאה. גם אם נחשבה חוות דעתו של ד"ר שיפטר כמתייחסת לתחום הראומטולוגיה, הרי שהמבקשת טוענת כי לא הונחה בפני הוועדות חוות דעת ייעודית של ראומטולוג. 6. **ההבחנה בין מומחה מטעם המל"ל למומחה בית המשפט:** בית המשפט מדגיש כי למבקשת אין את "ארגז הכלים" הרגיל העומד לרשות צד בתביעה אזרחית בה מונה מומחה מטעם בית המשפט (כגון שאלות הבהרה או חקירה נגדית). בהיעדר אפשרויות אלו, הנטייה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל גוברת, כאשר מתגלה אי-בהירות או פגם בהליך. **חידושים משפטיים בפסק הדין:** * **הדגשת הצורך בהתייחסות מפורשת לעבר הרפואי:** פסק הדין מחזק את העיקרון כי גם כאשר ועדה רפואית של המל"ל מגיעה למסקנה בדבר קשר סיבתי, עליה להראות כי התייחסה באופן מפורש לעברו הרפואי של הנפגע, במיוחד כאשר קיים חומר המצביע על תלונות או מצבים קודמים שעשויים להיות רלוונטיים. התעלמות לכאורה או אי-התייחסות מפורשת עלולים להוות פגם. * **הרחבת גבולות ההתערבות כאשר נמנעת דרך הוכחה:** בית המשפט מראה נכונות להרחיב את התערבותו כאשר החלטת בית משפט קמא, בדחייתה בקשה להבאת ראיות לסתור, עלולה למעשה למנוע מבעל דין להציג את מלוא טענותיו וממצאיו, וזאת במיוחד לאור מגבלות הדיון בפני ועדות המל"ל (היעדר חקירות, שאלות הבהרה). * **שימת דגש על הרכב הוועדה והמומחים:** למרות שבית המשפט קמא סבר כי הרכב הוועדה, ובפרט נוכחות ראומטולוג, יש בו כדי לחזק את ההחלטה, בית המשפט המחוזי למעשה מצא כי היתה חשיבות מכרעת לבחינת העבר הרפואי, אשר לטענתו לא בוצעה באופן מספק. **החלטה ומסקנות:** בית המשפט קיבל את הערעור, ביטל את החלטת בית משפט קמא, והתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הוא הורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הראומטולוגי מטעם בית המשפט, שיבחן מחדש את שאלת הקשר הסיבתי. החלטה זו מותנית בכך שאם קביעת המל"ל אכן תסתר על ידי קביעת המומחה, אזי המשיבה תישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של תקינות ההליך בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל, ובפרט את הצורך בהתייחסות מלאה ומפורשת לכל החומר הרפואי הרלוונטי, כולל היסטוריה רפואית קודמת. כאשר נראה כי התעלמות או אי-התייחסות כאלה קיימות, ובכך נחסמת דרכו של צד להוכיח טענותיו, בית המשפט לערעורים עשוי להתערב ולהתיר הבאת ראיות לסתור. ההחלטה כאן משקפת איזון בין כיבוד קביעות המל"ל לבין הצורך להבטיח דיון הוגן ושמיעת מלוא הראיות הרלוונטיות.