ת"א 18984-05-13

תקציר

התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר הבעלות בשתי חלקות קרקע בסכנין, אשר לטענתו היו שייכות לסבו והועברו במרמה לנתבעים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות ושיהוי בלתי מוצדק בהגשה. הם גם הפריכו את טענת הזיוף של התובע והפעילו את הגנת תקנת השוק. בית המשפט הסכים עם הנאשמים בכל הסעיפים. נמצא כי התביעה הוגשה לאחר שיהוי בלתי מוצדק של למעלה מחמישים שנה ולכן נדחתה בעילות אלה, כמו גם בעילה של התיישנות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לתרמית בנוגע לרישום שתי החלקות. לגופו של עניין, חוות דעת המומחה ועדויות העדים שהציג התובע לא היו משכנעות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים מוגנים על ידי הוראות תקנת השוק, אשר העניקו משקל מכריע לרישום הנכסים על שמם. הליכי הפשרה והרישום שלאחריו מחקו כל זכות קודמת, והנתבעים רכשו את הנכסים בתמורה ובתום לב. לסיכום, בית המשפט הורה על ביטול צו המניעה הזמני וקבע כי על התובעת לשלם לנתבעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.