ע"פ 2549/19

תקציר

בגזר הדין שניתן ביום 25.1.2022 קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור, וכתוצאה מכך הורשע המשיב בשותפות לניסיון שוד. בתחילה, במשפט, זוכה המשיב מאשמה זו והורשע כמסייע. בית המשפט ניתח את ההבחנה בין מבצע עבירה משותפת לבין מסייע, תוך שימוש במבחנים משפטיים שונים כגון "מבחן ההשתתפות" ו"שליטה תפקודית-מהותית". מעורבותו של המשיב בתכנון, בהכנה ובהוצאה לפועל של ניסיון השוד, שבאה לידי ביטוי בפעולות כמו הסרת לוחיות רישוי של כלי רכב והסכמה לחלוקת רווחים, ביססה את תפקידו כמבצע במשותף. למרות אזהרותיו של המשיב מפני פגיעה באחרים והבטחות שותפיו כי איש לא ייפגע, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות המצביעות על כך שהייתה לו ראיית הנולד ממשית או קונסטרוקטיבית של פוטנציאל הרצח שהתרחש במהלך השוד. בית המשפט הדגיש כי המשיב לא נכח בזירת הרצח, נעדר מודעות נדרשת, והשיג הבטחות השוללות את החשש לפגיעה, כל אלה תורמים לספק סביר באשר לראיית הנולד שלו לגבי הרצח. בעקבות זאת זיכויו מאשמת רצח נותר בעינו, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין בגין הרשעתו בניסיון שוד. הערעור עורר שאלות משפטיות משמעותיות, בעיקר בנוגע לאחריות המשותפת במעשים פליליים, והתוצאה אושרה על ידי השופטים המוסכמים.