ת"א 913/93

תקציר

התובעים, הווקף המוסלמי בירושלים המיוצגים על ידי עדנאן אלחוסייני ואחמד עות'מאן רזק, והנתבעים, דוויק הזוכה, עו"ד סגל כונס הנכסים ואברהם בן פרג', היו מעורבים בסכסוך על חנות הממוקמת בעיר העתיקה בירושלים. התובעים טענו כי החנות, ששימשה כבית קפה, הייתה בבעלות הווקף והושכרה לרזק, ואילו הנתבעים טענו כי החנות הייתה בבעלות החייב, ששכר אותה מהווקף. התובעים ביקשו להצהיר כי הווקף הוא הבעלים של החנות, כי לחייב אין זכויות בה, וכי מינוי כונס נכסים אינו מוצדק. בית המשפט קיבל עקרונית את טענת התובעים, וקבע כי החייב שכר את החנות מהווקף בתעריף חודשי לא מוגן ואין לו עוד זכויות קנייניות בה. השופט נמנע מלהכריז על ווקף כבעל החנות, שכן הדבר לא הוכח, וכן דחה את תביעת התובעים לאובדן רווחים ממועד פינוי החנות, בשל השיהוי הממושך בהגשת התביעה וחתימתו של רזק על הסכם שכירות בשנת 1995 למרות החלטות בית המשפט. ההחלטה התקבלה ללא הזמנת הוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחתו. נקודות מרכזיות: - בית המשפט מצא כי החייב שכר את החנות מהווקף, שהיה בעל זכויות החזקה. - החייב לא היה דייר מוגן, ולכן לכונס הנכסים לא הייתה כל תועלת כלכלית מהחזקת החנות. - טענת הווקף כי לא היה מודע לצווי העיקול והעיקול עד שנת 1993 נדחתה, בשל ראיות המוכיחות כי ידעו בשנת 1989. עם זאת, השיהוי בהגשת התביעה לא הספיק כדי לדחות את התביעה. - היעדר הוכחת בעלות הווקף והשיהוי הבלתי מוצדק הביאו לדחיית תביעתם לאובדן רווחים. - לא הוזמנו עלויות, כאשר כל צד אחראי להוצאותיו.