עת"מ 2976-03-13

תקציר

המחלוקת בדבר סמכות עניינית מינהלית נסובה סביב פרשנותו של סעיף 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט המנהליים, שעניינו החלטות בדבר הטבות וסיוע למשפחות נכי צה"ל ונפטרים. בית המשפט קובע כי הסעיף אינו חל על נפגעי פעולות איבה המבקשים הטבות. הסיבה נעוצה בהגדרות המובהקות של "נכה" ו"נפגע פעולות איבה" בחוק, המציינות קטגוריות נפרדות. כמו כן, החלטות על קצבאות לנפגעי פעולות איבה אינן מתקבלות באמצעות נהלי האגף לשיקום נכים ומשפחות, אלא נקלטות על ידי המוסד לביטוח לאומי. כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 26 תומכת בפרשנות זו, שכן הוא מבקש לכלול החלטות של אגף השיקום במשרד הביטחון, למעט המוסד לביטוח לאומי. כתוצאה מכך, אין לבתי המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בהחלטות הנוגעות להטבות לנפגעי פעולות איבה בהתבסס על הוראת אגף השיקום שאימץ המוסד לביטוח לאומי. באשר לשאלת הסמכות המהותית, קובע בית הדין כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בהחלטות הנוגעות להטבות לנפגעי פעולות איבה. זאת, בהתבסס על ההגדרה הרחבה של "גמול" בחוק הפיצויים, הכוללת הטבות הניתנות הן לנפגעי פעולות איבה והן לנכי צה"ל. בנוסף, אופי התביעה, עילת התביעה וזהות הצדדים מצביעים על כך שבתי הדין לעבודה הם הפורום המתאים לכך. לפיכך, העתירה מועברת להכרעתו בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.