צ"ה 49217-08-22

תקציר

בית המשפט דוחה את הטענות המקדמיות שהציגה ההגנה בנוגע לטענת המניעה בשל טיפול כושל של המדינה בהליך הפשרה ועיכובים במסירת חלקות קבע, שכן העיכובים נגרמו על ידי הנתבעים עצמם. גם טענת המניעה, לפיה התקופה שאושרה להקמת מבני קבע טרם הסתיימה, נדחית מאחר שבמסמכים לא עולה קשר בין מועדי הפינוי למועד הבנייה. המדינה אינה מנועה מלבקש צווי הריסה בשל היעדר היתרי בנייה, שכן טענות ההגנה בדבר היתר או ייצוג היתר מהמדינה אינן מוכחות. בית המשפט קובע כי בוצעה עבירה שכן המבנים המדוברים לא קיבלו היתרי בנייה. אשר לאינטרס הציבורי, מתצהירי המבקש עולה אינטרס ציבורי מובהק בפינוי המבנים הארעיים לצורך פיתוח הקרקע למגורים על פי תכנית המתאר. האינטרס הציבורי, הכולל את הכוונה לפתח את החלקות לזכאים, גובר על האינטרס האישי של המשיב ובני משפחתו. לפיכך, מתקבלות הבקשות לצווי הריסה, והמשיב מונחה להרוס את המבנים. כדי לאפשר שהות למשפחה לעבור, בית המשפט משעה את יישום הצווים עד 1 באוגוסט 2023. המשיב מוזהר מפני אישומים אפשריים בגין אי ציות והסמיך את הרשות לאכיפת המקרקעין או הוועדה המקומית לתכנון ובניה לבצע את הצווים אם לא יעמוד בהם, תוך נשיאה בהוצאות הביצוע. המשיבה שומרת לעצמה את הזכות לבקש הארכה, אם כי אין ודאות שתינתן.