ס"ע 28006-03-12

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבעת, על כך שלא שילם תשלומים מסוימים המגיעים לו לכאורה לאחר סיום העסקתו. התובע טען כי החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2000 ועבד ברציפות עד שנת 2011, למעט מספר חודשים בשנת 2001. עם זאת, הנתבעת טענה כי העסקתה של התובעת החלה בספטמבר 2001 וכי באותה שנה הייתה הפסקה של ארבעה חודשים בהעסקה. בית הדין מצא כי התובעת לא הוכיחה את העסקתו הרציפה משנת 2000 וקיבל את טענת הנתבעת כי התובע עבד אצלה מנובמבר 2000 עד אפריל 2001, ולאחר מכן מספטמבר 2001 עד דצמבר 2011 - שתי תקופות עבודה נפרדות. עוד טען התובע כי תשלום חודשי נוסף בסך 1400 ש"ח, אותו קיבל מדצמבר 2009 ואילך, הינו תוספת שכר בתחפושת. בית המשפט קיבל טענה זו באופן חלקי, וקבע כי התשלום היה משולב - חלקו היה תשלום שעות נוספות גלובלי, וחלקו האחר היה חלק משכרו. באשר לנסיבות פיטוריו של התובע, קיבל בית הדין את גרסתו של התובע כי פוטר על ידי הנתבעת. משכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 9,422 ₪, 2,864 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת, 1,219 ₪ כפיצוי בגין הפרשות לפיצויים קצרים ו-667 ₪ כהחזר בגין ניכויי שכר שלא כדין. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. הנתבעת לא חויבה לשלם פיצויי פיטורים נוספים או פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, שכן זו האחרונה נחשבה לזכות קיבוצית שאינה ניתנת לפדיון. החלטת בית המשפט התקבלה למרות ששני הצדדים אשמים במסירת מידע לא מדויק בנקודות שונות.