ע"פ 24749-10-14

תקציר

השופטים דחו את הערעור וקבעו כי הצווים השיפוטיים נגד המערערים ברורים וחד משמעיים. הצווים אסרו עליהם לרעות את צאנם בתוך שמורת טבע ושטחי מרעה מסוימים. הסדר זה הוסכם ומופה על ידי שני הצדדים, כאשר המערערים התחייבו לגדר את השטחים המוגבלים על חשבונם, אך לא עשו כן. בית המשפט מצא כי המערערים הפרו צווים אלה שוב ושוב, תוך התעלמות בוטה מההליך השיפוטי. טענותיהם כי הצווים אינם ברורים וכי גורם נפרד, הרשות, אינו צד חוקי להליך, חסרות שחר. הרשות הייתה מעורבת בדיונים קודמים והצווים נגד רעייה בשמורה הובהרו פעמים רבות. יתר על כן, האפשרות של אישום פלילי בגין ביזיון בית המשפט אינה שוללת סנקציות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שהן צופות פני עתיד ומכוונות לאכוף ציות. המשך רעייתם של המערערים בשטחים אסורים באמתלות שונות הצדיק הטלת קנסות בהתאם להסכם הקודם. משכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.