ת"א 39430-09-19

תקציר

בית המשפט דוחה הן את בקשת הנתבע לדחות את התביעה והן את בקשת התובע לסעד של פיצול. התביעה נסובה סביב טענותיה של התובעת כי הנתבעים, ברשלנות ובפעולות בלתי חוקיות, עיכבו את הקמת המפעל שלה וגרמו לה נזקים. השופטת מדגישה כי פיטורים על הסף הם צעד קיצוני, ובמקרה זה יש לתת לתובעת את יומה בבית המשפט. השופט מציין כי התביעה הנוכחית, המבקשת פיצוי כספי, אינה נופלת לקטגוריה של פגיעה עקיפה בהחלטות מנהליות, המחייבת תחילה מיצוי הליכים מנהליים. במקום זאת, ניתן לסווג אותה כתביעת רשלנות רגילה, וההליך המנהלי מוצה לגבי המעשים הספציפיים עליהם מתלוננים. באשר להתנגדות המקדמית על נזק בלתי מגובש, מציינת השופטת כי המסמכים הנוכחיים אינם מצביעים על מצב מוגדר שבו לא ניתן לקבל אישור מהמשרד להגנת הסביבה. לפיכך, לא ניתן לבטל בשלב זה את ביטחונה של התובעת כי תקבל בסופו של דבר את האישור הנדרש. השופטת מתייחסת גם לבקשת התובע לסעד של פיצול, וטוענת כי אין מדובר בבקשה תקפה, שכן התובע מבקש סעד כספי בלבד, אותו לא ניתן לפצל למספר תביעות. בנוסף, השופטת אינה מוצאת כל הצדקה לטענת התובע בדבר "עוולה נמשכת", שכן כל מעשה עליו התלונן גרם לשיהוי אך הגיע למסקנה ברורה. לבסוף, מדגישה השופטת כי הכרעה בתביעה הנוכחית תמנע התדיינות עתידית בנוגע למעשים המנויים, ואין צורך בפיצול סעד למעשים עתידיים לא ידועים. אשר על כן, הבקשה לסעד פיצול נדחית. השופט מסיים בוויתור על הוצאות, בהתחשב ברציונל ההחלטה.