בג"צ 120/73

תקציר

חוק הגנת הדייר מסדיר את שכר הדירה ומגן על השוכרים מפני פינוי. היא עתרה לבג"ץ, ערערה על חוקיות התקנות וביקשה לחייב את הממשלה להפעיל את סמכותה לשנות את דמי השכירות ולהפוך אותם ל"סבירים". עם זאת, בית המשפט קבע כי אין לו סמכות להתערב בנושא, שכן התקנות אושרו על ידי המחוקק וכל הפליה נבעה מצווים סטטוטוריים, שהם לגיטימיים. בית המשפט הדגיש את הפרדת הרשויות ואת ייחודה של רמת המדיניות לכנסת ולממשלה, ופסל חקיקת משנה רק במקרים קיצוניים של חוסר סבירות, שלא היה ישים כאן. יתר על כן, בית המשפט הבהיר כי הוא אינו יכול להורות לממשלה לבצע מעשה מבלי לפרט בבירור את פרטי המעשה וטיבו הנדרש. השופטים הדגישו כי בית המשפט אינו פורום לתלונות של אזרחים כלליים והפנו את האזרחים לכנסת לשם תיקון. העתירה, שביקשה להשפיע על המדיניות, נדחתה, תוך הדגשת תפקידה המצומצם של הרשות השופטת בעניינים אלה. פסק דין זה מחזק את עקרון עליונות החקיקה ואת גישתם הזהירה של בתי המשפט להתערבות בענייני מדיניות וחקיקה.