ת"א 222/04

תקציר

התובעים, בני זוג נשואים, פתחו חשבון משותף בבנק הנתבע ושיעבדו חלק ממניות האישה בחברה כבטוחה להלוואות מהבנק. הבעל היה איש הקשר העיקרי עם הבנק וניהל את החשבון. משהתובעים לא עמדו בפירעון ההלוואות, מימש הבנק את זכויותיו על פי הסכם המשכון ומכר את המניות במספר עסקאות לאורך תקופה ממושכת. התובעים תבעו את הבנק בטענה כי הבנק הפר את חובות הזהירות, האמון ותום הלב, ודרשו פיצוי בגין המכירה הפסולה לכאורה של המניות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים, ובמיוחד הבעל, ביקשו זמן נוסף לפירעון החוב וניהלו משא ומתן עם הבנק במשך למעלה משלוש שנים, דבר המצביע על כך שהם אינם בעד שהבנק יממש את המשכון. עוד ציין בית המשפט כי הבנק פעל בזהירות ובתום לב, מכר את המניות בהדרגה ורק לאחר שנתן לתובעים הזדמנויות רבות להסדיר את חובם. בנוסף, נדחתה טענת האישה כי לא הבינה את המסמכים עליהם חתמה, שכן היא סמכה על בעלה שינהל את החשבון ולא ביקשה הסברים. בסופו של דבר דחה בית המשפט את טענות התובעים והורה להם לשלם את הוצאות המשפט של הבנק.