ע"א 527/80

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעה לפסק דין מקוצר בעניין תשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום שנפסק על ידי בורר. המערערת, שלא פרעה מיד את הסכום הנדון, טענה כי יש להיות זכאית לתשלומים נוספים אלה כתביעה עצמאית, בנפרד מהחוב הראשוני. עם זאת, בית המשפט העליון פסק נגד המערערת בקובעו כי מאחר שהמערערת לא העלתה דרישות אלה במסגרת הליך הבוררות או בבקשה לאישור פסק הבוררות, כעת היא מנועה מלעשות כן. בית המשפט קבע כי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו מהווה עילת תביעה חדשה אלא מעניק סמכות נלווית לדון בחיובים כספיים. בנוסף, הסכימו השופטים כי אי תשלום סכום כסף המגיע אינו מהווה עוולה של ניכוי שלא כדין וכי חוק עשיית עושר ולא במשפט חל במקרה זה. השופט ברק הדגיש כי לא ניתן להעלות את טענת המערער בשלב זה, ואילו השופט אנור התמקד בתקנות סדר הדין האזרחי ובעיקרון של אי פיצול עילות תביעה. לטענת שני השופטים, יש לדחות את הערעור, לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות למערער לשלם למשיב הוצאות משפט.