תא"מ 58280/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם הלוואה בין התובעת, בעלה המנוח (המנוח) לבין הבנק הנתבע. ההלוואה נועדה למטרת מגורים והובטחה במשכנתא על ביתם של בני הזוג. הסכם ההלוואה כלל סעיף המחייב את הלווים לבטח את חייהם. המנוח סבל מבעיות בריאותיות, והבנק לא ביטח אותו באמצעות פוליסת ביטוח החיים הקבוצתית שלו; עם זאת, הבנק טען כי ללווים נודע על כך. התובעת טענה כי לא עודכנה והסתמכה על מצג הבנק לפיו הן התובעת והן בעלה מבוטחים. בית המשפט בחן את מעמדה וחובותיה של הנתבעת כסוכנת ביטוח ומצא כי לא סיפקה את ההסברים והגילויים הנדרשים ללווים, בעל פה ובכתב. באופן ספציפי, טופס סטטוס הביטוח היה מעורפל ומטעה, וסעיפים מהותיים נותרו ללא סימון. כמו כן, הבנק לא השיג את חתימותיהם של כל הלווים על טופס התדרוך, לרבות בתו של התובע. בית המשפט סמך על גרסת התובעת לאירועים ומצא כי הבנק לא בירר את היעדר הביטוח למנוח, ובכך הפר את חובות הגילוי והאימות שלו. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, וחייב את הבנק להסדיר את חוב המשכנתא, להחזיר תשלומים ששילמה התובעת לאחר מות בעלה, ולפצות אותה בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.