ע"פ 4178/13

תקציר

המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור שכן הראיות מלמדות כי המערער היה שותף לעבירות בהן הורשע. המערער הסיע את המבצעים לזירת העבירה, נכח בעת הפריצה והרחיק את העבריינים לאחר מכן, דבר המעיד על מעורבותו ועל תכנון מקדים. עוד טוען המשיב כי העונש שהוטל על המערער היה מתון ואין להתערב בו. מנגד, טוען המערער כי לא היה מודע למעורבותו בעבירות ונעדר את היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו. השופטת א' ארבל, שנתנה את פסק הדין, צידדה במשיב. ארבל הדגישה כי תפקידו של המערער כנהג הציב אותו במעגל הפנימי של המבצע הפלילי, והפך אותו לעבריין משותף. השופט אף הצביע על חוסר העקביות והשקרים בדברי המערער, המעידים על אשמתו. יתר על כן, בהתחשב בנסיבות העבירה, לרבות נוכחותם של עוברי אורח והסבירות להתערבות, יכול היה המערער לצפות מראש אפשרות של אלימות ויש לראות בו מבצע משותף של עבירת השוד. ארבל הגיע למסקנה כי הראיות שהוצגו מצביעות על אשמתו של המערער ומצדיקות את הרשעתו. באשר לעונש נקבע כי העונש מידתי ותואם מקרים קודמים, ונסיבות אישיות שהעלה המערער אינן מצדיקות הפחתה. סגני הנשיא מ' נאור וא' רובינשטיין הסכימו עם פסק דינה של השופטת ארבל.