עת"מ 102/08

תקציר

בית המשפט דוחה את טענות העותרים מחמת שיהוי. העותרים לא הגישו עתירה מנהלית כנגד היתר הבנייה שניתן למשיבים במועד. את הסעד המבוקש על ידי העותרים, שעיקרו עיון בהיתרי הבנייה וצו הצהרתי בדבר מרחקי בנייה, ניתן היה לבקש מכוח חוק חופש המידע. העותרים ידעו על הבקשה להיתר בנייה כבר בנובמבר 2007, אך הגישו את העתירה רק בשלב מאוחר הרבה יותר, דבר שגרם לשיהוי אובייקטיבי שפגע במשיבים. המשיבים נשאו בהוצאות והחלו בבנייה על בסיס ההיתר. בית המשפט מדגיש כי עיקר תלונתם של העותרים נוגעת לדחיית בקשת המידע שלהם, שניתן היה לטפל בה באמצעות עתירה מנהלית בשלב מוקדם יותר. השיהוי, ללא כל הסבר מצד העותרים, יחד עם הסתמכותם של המשיבים על ההיתר, ותוקפן המפוקפק של ההנחיות אליהן הפנו העותרים, מביאים לדחיית העתירה. קביעה זו נעשית מבלי להתייחס לטענות מקדמיות אחרות שהעלו המשיבים. העותרים מצווים לכסות את הוצאות המשיבים.