בג"צ 3231/19

תקציר

המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשה ואי הצטרפות המשיבים הרלוונטיים לעתירה. עוד טענו כי יש לדחותה, לגופו של עניין, והדגישו כי בית המשפט בדרך כלל אינו מחייב את המדינה לפתוח בהליכי חקיקה או להתקין תקנות כרצונו של העותר. בנוסף, הם טענו כי אין עילה משפטית לחייב את המשיבים לקבוע מועד מיוחד לבחינת ההסמכה וכי השינוי בציוני המעבר אינו פוגע בזכויות הנבחנים לשוויון ולחופש העיסוק. המשיבים התייחסו גם לפניות העותר, וייחסו את חוסר המענה לטעות משרדית. בתוך כך, טען העותר, כי העתירה מבוססת על הליכי חקיקה וביקש מבית המשפט להורות למשיבים בדבר הפעלת סמכותם החקיקתית, דבר שבית המשפט נמנע בדרך כלל מלעשות. בית המשפט הסכים כי העתירה נדחתה וגם לא מצא עילה המצדיקה התערבות בתקנות המפורטות בעתירה. כמו כן, קבע בית המשפט כי זכויותיו החוקתיות של העותר לא נפגעו, תוך מתן עדיפות לזכות הציבור לקבלת שירותים משפטיים נאותים. אשר לפניות העותר, קיבל בית המשפט את תשובתם המקדמית של המשיבים, וראה בה פתרון מספק לסוגיה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות מופחתות.