בע"מ 5082/05

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת ברצונה של לאה למסור את בנה, ראובן, לאימוץ מבלי לחשוף את זהות האב. הסוגיה המרכזית הייתה האם ניתן להכריז על ראובן כמאומץ לאביו, לאור סירובה של לאה לחשוף פרטים מזהים. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ובית המשפט המחוזי בירושלים קבעו תחילה כי לא ניתן להכריז על הקטין כבר-אימוץ על פי הדין הקיים בשל הפוטנציאל לזהות את האב באופן סביר על סמך הפרטים שנמסרו על ידי האם. עם זאת, החלטה זו בוטלה בערעור. הרוב בערכאת הערעור קבע כי ניתן להכריז על ראובן כבר-אימוץ לאביו, בהתחשב בהיעדר דמות אב אחראית לאורך כל הריונה של לאה. הם הדגישו את השיקולים הנורמטיביים והמוסריים של המצב, וציינו את היעדרותו והתעלמותו של האב עם היוודע דבר ההיריון. שיקולי צנעת הפרט של לאה והאינטרס המשכנע להבטיח את טובת הילד נלקחו בחשבון בהחלטה. בית המשפט הכיר באינטרסים של האב, האם והקטין, וההחלטה משקפת איזון בין אלה תוך מתן עדיפות לצורך של הילד בבית יציב וקבוע. השופטת א' פרוקצ'יה חלקה על כך, וטענה כי לא נעשתה שקידה ראויה בזיהוי האב, והדגישה את חשיבות זכותו של קטין לדעת את מוצאו הביולוגי ואת ההשלכות של ניתוק הקשר ההורי הטבעי. ההחלטה הסופית נטתה להגן על שלומו המיידי של ראובן ולכבד את תנאי הסודיות של האם עם המידע שהובטח לה שיישאר בלתי ידוע.