עת"מ 1367/05

תקציר

העותרים, בעלי חלקת קרקע בקריית ביאליק, הגישו עתירה שנייה נגד החלטת המשיב להפקיד את התכנית שהגישו להקמת מבנה על המגרש תוך קביעת מגבלות, בהמשך לעתירה קודמת באותו עניין שנדחתה על ידי בית המשפט. ההחלטה הקודמת אפשרה לעותרים לפנות שוב לוועדת המשנה בצירוף מסמכים נוספים, אך המשיב שמר על עמדתו. העתירה הנוכחית מתמקדת בשני מוקדי מחלוקת עיקריים: אפליה וסטייה מהותית מהתכנית. העותרים טוענים כי תוכניתם דומה לתוכנית של חלקה שכנה שאושרה קודם לכן, אך אפשרויות הבינוי שלהם מוגבלות משמעותית. המשיבה מצדיקה את ההבדל בטיפול בשל שינוי המדיניות ועיתוי הגשת התכנית. בית המשפט מוצא כי החלטת המשיב עולה בקנה אחד עם סמכויותיו ואינה פוגעת בזכויות העותרים, נוכח פער הזמנים בין האישורים לבין הקביעות הכלליות החלות באופן שווה. בנוסף, בית המשפט מפרש תקנה רלוונטית, סעיף 2(19) לתקנות התכנון והבניה, כהוראה גורפת המכסה מקרים שאינם נופלים בגדר תקנות משנה קודמות, בניגוד לפרשנותם של העותרים. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את העתירה ומורה לעותרים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, תוך שהוא מקבל את טענות המשיב ומדגיש את ההתערבות המוגבלת בהחלטות תכנוניות.