בש"פ 9022/96

תקציר

הכרעת הדין המדוברת נוגעת לאזרח ותושב לבנוני שהוגש נגדו כתב אישום באשמת ייבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצורך הפצתו. נטען כי האדם שידל שני גברים, שאחד מהם השליך שקית שהכילה 838.70 גרם הרואין מעבר לגדר מלבנון לישראל, בזמן שהמערער פיקח על המבצע. בית המשפט המחוזי בנצרת, שנתפס בלבנון והובא לישראל, הורה על מעצרו עד לתוצאות המשפט. ההגנה העלתה שלוש טענות עיקריות: היעדר ראיות, סמכות שיפוט ואי חוקיות מעצרו והעברתו לישראל. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, מצא ראיות מספיקות לכאורה לאישומים ואישר את סמכותו של בית המשפט הישראלי לפי סעיפים 38(ב) ו-38(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, שכן המעשים מהווים עבירה מקומית על פי החוק הישראלי והחוק הלבנוני אסר באותה מידה על סחר בסמים. בנוסף, קבע בית המשפט העליון כי אופן מעצרו והובלתו של המערער לישראל לא השפיע על חוקיות המשפט, במיוחד נוכח היעדר הסכם הסגרה בין לבנון לישראל, וחומרת העבירה. עוד הודגש בהחלטה, כי הסוגיות המהותיות סביב המעצר יטופלו עוד יותר במהלך המשפט הפלילי. ככלל, דחה בית המשפט העליון את הערעור והותיר את מעצרו של המערער על כנו עד תום ההליכים.