סע"ש 34659-05-19

תקציר

התובע, עובד שעתי בסופרמרקט, הואשם בגניבת מוצרים ממעסיקו. הוא נחקר על ידי נציגי המעסיק ולאחר מכן הודה בגניבת מוצרי מזון כמעט מדי יום במשך כשנה. התובע לא חזר לעבודה לאחר האירוע ולא פוטר רשמית. התובע תבע את הנתבע בגין פיטורים שלא כדין, בטענה כי נאלץ לשבת בבית ולא לחזור לעבודה בשל איומים. הנתבע, מנגד, טען כי התובע התפטר בכך שנטש את עבודתו לאחר שנתפס בגניבה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי התובעת התפטרה ולא פוטרה. הראיות, לרבות הודאת התובע במשטרה, תמכו בגרסת הנתבע לאירועים. טענת התובע כי נטל רק מוצרים המיועדים להחזרה או השמדה לא הייתה משכנעת, במיוחד לאור הודאתו המפורשת. זאת ועוד, גרסת הנתבע בחקירה נמצאה אמינה יותר, שכן היא הייתה עקבית ומפורטת, בניגוד לגרסתו של התובע שלא הייתה ספציפית. בית המשפט פסק גם בתביעות כספיות שונות, לרבות הפרשות לפנסיה, גמול שעות נוספות, דמי חגים ופיצויי פיטורים. התובע היה זכאי לתגמולי פנסיה ולפיצויים בגין אי העברת חלקו לקרן הפנסיה על ידי הנתבע. כמו כן נפסקו לו הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות והחזר על חלקו בניכויי הפנסיה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת לדמי חגים בשל חוסר ספציפיות וראיות. בנוסף, השופט הפחית את הפיצויים העונשיים שתבע התובע והורה לנתבעת לשלם 2,321 ₪ עבור פדיון דמי הבראה. בקשת הנתבע לקיזוז על בסיס הודאת התובע בגניבה נדחתה שכן היא התבססה על הערכות ולא נתמכה בראיות קונקרטיות. בסופו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לתובע נפסקו הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין, בהן על הנתבע לשאת. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.