ע"א 490/92

תקציר

עניינו של המערער, הרצל שבי, מסגר שידו השמאלית נפצעה קשה בתאונת דרכים. לשבי הייתה פוליסת ביטוח בחברת הביטוח אררט המזכה אותו בפיצוי חודשי במקרה של אי כושר עבודה מוחלט. המדיניות הגדירה אי כושר זה כאובדן של לפחות 75% מכושר העבודה במקצועו, עם אי יכולת לעסוק בכל עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו הקודם, השכלתו והכשרתו. לאחר התאונה, מומחים רפואיים אישרו כי שאבי איבד לצמיתות יותר מ-75% מכושר העבודה והמליצו לעשות הסבה מקצועית למקצוע אחר בשל גילו הצעיר ואופי הפציעה. אררט הסכימה להמשיך בתשלומים, אך דרשה משאבי להגיש תוכנית הסבה, ואיימה להפסיק את התשלומים אחרת. שבי ביקש סעד הצהרתי מבית המשפט המחוזי, בקובעו כי המונח "עיסוק סביר" צריך להתחשב רק בכשירותו בעת התאונה, ולא בפוטנציאל הסבה כלשהו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה כתיאורטית, שכן אררט המשיכה בתשלומים ללא איום מיידי בהפסקה. שבי ערער לבית המשפט העליון, שקבע כי מאחר שאררט יזמה מחלוקת פרשנית פוטנציאלית, יש מקום לפסק דין הצהרתי שיבהיר את זכויותיו וחובותיו של שבי. בית המשפט העליון מצא את הסוגיה כשקפה ובמועד להכרעה שתאפשר לשבי לתכנן את עתידו, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והותיר את התיק לדיון נוסף.