ת"פ 33728-01-19

תקציר

הנאשם בתיק זה הורשע בייבוא סם מסוכן, בעיקר קוקאין, לישראל מבוליביה, ונידון ל-56 חודשי מאסר. גזר דין זה הושג במסגרת הסדר טיעון. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם עונש זה צריך לחפוף או להצטבר לעונש המאסר שהנאשם מרצה כיום, שהיה גם בגין ייבוא סם מסוכן. השופט קובע כי אין צורך לקבוע אזור עונש עולם במקרה של עונש מוסכם, מה גם שהשאלות העיקריות שבמחלוקת אינן נוגעות לקביעת המתחם. השופט מפנה גם לסעיף 45(ב) לחוק העונשין, הקובע כי אם בית משפט אינו מפרט כיצד על נאשם לרצות עונשי מאסר מרובים, ירצה הנאשם את תקופת המאסר הארוכה מבין השתיים ברצף. השופט מפרט מספר שיקולים בבואו להחליט אם להורות על חפיפה או צבירת עונשים, ובהם אופי העבירות וחומרתן, נסיבות ביצוען, הקשר בין העבירות, שיקולי גמול והרתעה ואחידות בענישה. במקרה זה, השופט מדגיש את חומרתן של עבירות הסמים ואת הצורך בענישה מחמירה לתמיכה במאבק בסמים. השופט מפרט גם את חלקו של הנאשם בעבירה, מגדיר אותה כמשמעותית ודומיננטית, ומציין את כמות הקוקאין הגדולה המעורבת, תוך הדגשת הנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהעבירה. השופט מגיע למסקנה כי חפיפה משמעותית בין העונשים אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימות. כמו כן, הם בוחנים את הקשר בין העבירה המדוברת לבין מקרה אחר בו מעורב הנאשם, וקובעים כי אף שהם דומים באופיים, מדובר בשני אירועים נפרדים. כמו כן מיושם עקרון אחידות הענישה, המשווה את עונשו של הנאשם לעונשו של השליח שהעסיק ומסייע נוסף, ומבטיח כי דירוגם היחסי נשמר. השופט לוקח בחשבון נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, תוך הכרה בנסיבות חייו הקשות של הנאשם וברקע המשפחתי המורכב שלו, כמו גם הודאתו באשמה והרשעותיו הקודמות. כמו כן, נבחנים חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ומעצרו של הנאשם במקרה הנוכחי. בסופו של דבר, השופט קובע כי הסדר הטיעון סביר ויש לכבדו. הם מחליטים כי עונש המאסר במקרה זה יחפוף לעונש הנוכחי שהנאשם מרצה בחצי שנה, וכן יטילו מאסר על תנאי וקנס של 35 אלף שקל או 120 ימי מאסר. לנאשם ניתנת זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.