ע"א 71/68

תקציר

במקרה של שרה רים נ' אברהם קשמון, הגישה המערערת תביעת נזיקין כנגד המשיבים וצירפה חוות דעת של רופא לתמיכה בתביעתה. המשיבים ביקשו לבדוק את המערער על ידי רופא מטעמם, כפי שמתיר תקנה 171(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, אך המערער סירב. כתוצאה מכך, מינה בית המשפט מומחה רפואי והורה למערערת לשלם את ההוצאות, לרבות פיקדון בסך 250 לירות לכיסוי שכר טרחת המומחה והוצאותיו. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי השופט שגה בהטלת הוצאות אלה. בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, דחה את הערעור ואישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט מני ואליה הצטרף השופט ויתקון, קבעה כי התנגדות המערער מהווה שיבוש הליכי חקירה גרידא וגורמת לעיכוב מיותר של ההליכים. הם נימקו זאת בכך ששיקול דעתו של בית המשפט הוא לקבוע מי מהצדדים יישא בעלויות ובפיקדונות הקשורים למינוי מומחה רפואי. מאחר שהמערערת יזמה את הפעולה וסירבה להיבדק, היה זה סביר שבית המשפט יטיל עליה הוצאות אלה. השופט מני הדגיש כי הלקוח אחראי בדרך כלל לפצות את יריבו על בזבוז הזמן ואי הנוחות שנגרמו עקב התנגדותו קלת הדעת של עורך דינו. השופט כהן, בחוות דעת חולקת, טען כי אין להטיל על המערערת אחריות להתנהגותו הפסולה של עורך דינה, מה גם שלא הייתה כל אינדיקציה לכך שהיא הורתה לו להתנגד. לדברי השופט כהן, מינוי מומחה רפואי היה תוצאה משפטית של סירובו של המערער להיבדק, ועל הנתבעים, שביקשו תחילה את הבדיקה, לשאת בהוצאות. הוא הדגיש כי חיוב המערערת, אביון מוכח, בפיקדון משמעותי עלול לסכל את תביעתה כולה.