בש"א 3553/95

תקציר

פסק הדין מאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את תביעתה. המבקשת, שייצגה את בנה הקטין, ביקשה לבסס את המשיב כאביה של הילדה ולקבל ממנו דמי מזונות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן שלא בפניו, דחה את התביעה והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב. בתחילה, החמיץ המבקש את המועד האחרון להגשת ערעור בשל אי הבנות וטעויות לגבי ההליכים הנדרשים. היא פנתה תחילה לבית המשפט הלא נכון ולא צירפה לבקשתה את התצהיר הדרוש. עם זאת, השופט החליט להקל ולקבל את הערעור המאוחר. החלטה זו התבססה על מודעותו של המשיב לכוונתו של המבקש לערער בתוך המועד המקורי, כפי שהוכח בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע במועד. השופטת נימקה את החלטתה בכך שהאינטרס של המשיבה להימנע מהתדיינות משפטית ממושכת גובר על רצונה של המבקשת שערעורה יישמע. יתר על כן, פסק הדין הקודם, שדחה את התביעה על יסוד הסכמה בהסכמה, לא מנע את הערעור הנוכחי. לפיכך, ניתנה למבקש ארכה של עשרים יום להגשת הערעור, ללא כל הצדקה להוצאות.