בג"צ 4315/95

תקציר

מדובר בפסק דין בעתירה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לביטול החלטת ועדת השחרורים לשחרר אסיר, המכונה המשיב מס' 2, בשחרור מוקדם. למשיב עבר פלילי משמעותי, הכולל הרשעות מרובות בעבירות סמים ואלימות, ובעבר ניתן לו שחרור על תנאי פעמיים אך חזר בו. ועדת השחרורים, בראשות השופט המחוזי א' כהן, החליטה לשחרר את המשיב, בנימוקים כגון התנהגותו של המשיב בכלא והמלצות גורמים בכלא. עם זאת, ההחלטה התקבלה על סמך מידע חלקי וללא הצדקה ראויה, שכן היא לא התייחסה להחלטות קודמות של ועדות שחרורים אחרות ושל בית המשפט המחוזי בנצרת לדחות את בקשת המשיב לשחרור מוקדם. דעת הרוב של בית המשפט הגבוה לצדק, שניתנה על ידי השופט י' באך, מסכימה כי החלטת ועדת השחרורים הייתה שגויה ופגומה, אך בסופו של דבר דוחה את העתירה בשל הזמן המשמעותי שחלף מאז שחרורו של המשיב, מה שהופך את החזרתו לכלא לבלתי מעשית. השופט מ' חשין, בחוות דעת חולקת, סבור כי ההחלטה הייתה כה בלתי סבירה עד כי יש לבטלה, תוך הדגשת עבירות העבר של המשיב והצורך להעדיף את חובת המדינה על פני זכויות המשיב. פסק הדין מדגיש את התערבותו הנדירה של בית המשפט בהחלטות ועדת השחרורים ואת הנסיבות החריגות הנדרשות להחזרת אסיר משוחרר לכלא.