בש"פ 9030/03

תקציר

המערער, שהתגורר בעיר נשר, הואשם במספר עבירות ובהן רצח, ניסיון רצח, הצתה והפרת הוראות החוק. האישומים נבעו משני אירועי הצתה נפרדים שכוונו לאותו בניין דירות. האירוע הראשון התרחש בחודש יוני 2003, כאשר המערער הצית כוננית ספרים ולוח חשמל מחוץ לדירה בקומה התחתונה. דיירי הדירה, דוד גרובנר וחברתו אירנה שקוט, הצליחו לכבות את האש. בעקבות אירוע זה נעצר ונחקר המערער אך שוחרר מאוחר יותר. מספר שעות לאחר שחרורו ביצע המערער הצתה שנייה בכך ששפך בנזין לתוך ארובת אוורור המובילה לדירה. שריפה זו גרמה למותו של גרובנר ולפציעתו הקשה של שקוט. המערער נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין העבירות. במקביל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על מעצרו. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שראה בכוויות על גופו ובסימני החריכה על חולצתו ראיה לכאורה למעורבותו בהצתות. לדבריו, הכוויות נגרמו כתוצאה מחשיפה לאור השמש והחולצה אינה קשורה לעבירות. המשיב, לעומת זאת, טען כי קיימות ראיות נסיבתיות מספיקות, לרבות הכוויות והחולצה, כדי להצדיק את מעצרו של המערער. לאחר עיון בחומר הראיות ושקילת הטענות, הגיע שופט בית המשפט העליון למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. השופט מצא כי הראיות הנסיבתיות מציגות סבירות סבירה להרשעה ותומכות בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ראיות לכאורה. חוות הדעת הרפואיות שנתנה התביעה סתרו את הסברו של המערער בדבר מקור כוויותיו. זאת ועוד, חוסר יכולתו של המערער להסביר את סימני החריכה על חולצתו במהלך חקירתו במשטרה ערערה את הגנתו. נוכח חומרת העבירות, ובפרט רצח בכוונה תחילה, ומסוכנותו המופגנת של המערער לציבור, קבע השופט כי יש מקום למעצר ללא חלופה. עם זאת, בשל מצבו הבריאותי של המערער – המחייב טיפול בדיאליזה בשל מחלת כליות – הדגישה השופטת את הצורך של שירות בתי הסוהר לדאוג לכך שהוא יקבל את הטיפול הרפואי הנדרש. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.