ב"ל 2298-07-24

תקציר

ב"ל 2298-07-24 – פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע **תקציר פסק הדין:** בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לדמי אבטלה שהוגשה על ידי התובעת, אילנית בוזגלו, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתה. בית הדין קבע כי התובעת לא הוכיחה כי התקיימו יחסי עובדת-מעבידה בינה לבין עסקו של בן זוגה, ולכן אינה זכאית לדמי אבטלה. **עובדות רלוונטיות:** * התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה לאחר שהוצאה לחל"ת מעסק שבבעלות בן זוגה, בו טענה כי הועסקה כשכירה. * המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בטענה כי לא צברה תקופת אכשרה מספקת, וכי העבודה שביצעה אינה עולה כדי הגדרת "עובד" (שכיר) בחוק הביטוח הלאומי, אלא מדובר בעבודה כעובדת עצמאית. * התובעת טענה כי עבדה כשכירה בעסק במשך שנים, שילמה דמי ביטוח, קיבלה תלושי שכר, ואף קיבלה קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי כעובדת בעבר. היא הפנתה למסמכים שונים כראיה, לרבות אישורי תשלום, דיווחים לרשויות המס, ותלושי שכר. * הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, טען כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, כי התובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה, והיקף עבודתה לא הוכח, ולכן יש לראות בעבודתה כעזרה משפחתית. **הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הועסקה כשכירה בעסק של בן זוגה, ולכן דין תביעתה להידחות. **נימוקים עיקריים להחלטה:** 1. **הגדרת "עובד" בחוק הביטוח הלאומי:** בית הדין ציטט את הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הכוללת גם בן משפחה, אך הדגיש כי לגבי בני זוג, הגדרת "בן משפחה" אינה כוללת אותם, ולכן בחינת יחסי העבודה נעשית ללא הגמישות שניתנה במקרים אחרים. עם זאת, נקבע כי יש לבחון את הנסיבות באופן מהותי, תוך התחשבות בכך שבני זוג עשויים לנהוג בפחות הקפדה על כללים פורמליים. הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד, החורגים מעזרה משפחתית וולונטרית, מוטל על הטוען לקיומם. 2. **היעדר קשר חוזי ותמורה:** בית הדין קבע כי לא התקיים קשר חוזי בין התובעת לבין בן זוגה המסדיר מערכת זכויות וחובות. לא נחתם חוזה עבודה, ושעות העבודה לא תועדו. כמו כן, נקבע כי התובעת לא קיבלה כל תמורה – שכר עבודה – עבור עבודתה. בית הדין הצביע על סתירות משמעותיות בגרסת התובעת בנוגע לאופן קבלת שכרה. התברר כי לא ניתן להבחין בין הכנסות העסק לבין שכרה, וכי תשלום שכרה היה תלוי בהכנסות העסק, ולא התקבלו משיכות סדירות של שכר קבוע. 3. **סתירות בנוגע למתכונת ההעסקה:** בית הדין מצא סתירות רבות בגרסאות התובעת בנוגע להיקף שעות העבודה שלה, מועד תחילת ההעסקה כשכירה, ותפקידה בעסק. * **שעות עבודה:** גרסת התובעת בחקירתה (8:00-16:00) סתרה את הודעתה לחוקר הנתבע ("בלי שעות אני עובדת כ-8 שעות ביום ואם צריך גם בלילה"). * **מועד תחילת העסקה כשכירה:** גרסת התובעת בנוגע למועד תחילת ההעסקה כשכירה השתנתה מספר פעמים (2004, 2008, 2014), בניגוד למסמכים רשמיים שהוגשו (כגון דוח תקופות עיסוק שהראה כי דווחה כעצמאית עד 2014, ותלושי שכר שציינו תחילת עבודה ב-2014). * **תפקיד בעסק:** בית הדין קבע כי לא הוצגה כל ראיה לתפקידה של התובעת כמשרתת משרדית, והעדות כי היא "מגשרת" מול הרשויות בשל קשייו של בעלה מעידה על סיוע משפחתי ולא על יחסי עובד-מעביד. 4. **תלושי שכר כראיה:** בית הדין קבע כי תלושי השכר שהוצגו אינם תומכים בגרסת התובעת. נמצא כי: * חלק מהתלושים מתייחסים לתקופה בה התובעת עצמה הודתה כי לא עבדה כשכירה. * שינויים בשכר לא הוסברו כראוי, ונראה כי נבעו משיקולים כלכליים בלבד. * התובעת הודתה כי לא היה פורמליות ביחסים או חוזה. * כתובת המעסיק הרשומה בתלושים אינה תואמת את כתובת העסק. * מועד תחילת ההעסקה בתלושים היה שונה בחלקם. * התלושים משקפים תשלום שכר בלבד ללא זכויות סוציאליות. * השכר הרשום בתלושים אינו הולם את תנועות חשבון הבנק. 5. **עזרה משפחתית ולא יחסי עבודה:** לאור כל האמור, בית הדין הסיק כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד-מעביד, וכי ככל שהייתה מעורבות של התובעת בעסק, מדובר היה בעזרה משפחתית. **מסקנה:** התביעה נדחתה. בית הדין קבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעביד, ולכן אינה זכאית לדמי אבטלה. לאור אופי ההליך, לא נפסק צו להוצאות.