בג"צ 66/81

תקציר

בג"ץ הכריע בעתירה שעניינה החלטה של שופט חוקר שסירב להורות על נתיחת גופתו של חשוד בביצוע עבירה. המשטרה פנתה לשופט החוקר בעקבות מותה של אישה שעל גופה נמצאו סימני חבלות, ובדירתה נמצאו סימני פריצה. השופט סירב לבקשת המשטרה לבצע נתיחה שלאחר המוות, מה שהוביל את המשטרה לעתור לבג"ץ. בית המשפט קבע כי הסמכות להורות על נתיחת גופה מותנית ביסוד סביר של השופט החוקר לחשוד כי המוות נגרם כתוצאה מעבירה. הדבר מאזן בין חופש הדת, כבוד המת והאינטרס הציבורי באיתור פשעים ועבריינים. העובדות המובילות לחשד סביר אינן צריכות להוביל לכתב אישום או להרשעה, אך על המבקש לשכנע את השופט בעילות אלה. על השופט לשקול את כל העובדות, לרבות אלה השוללות ביצוע עבירה. יתר על כן, נתיחה שלאחר המוות מוצדקת אם יש צורך לברר את סיבת המוות, גם אם היא אינה מובילה לגילוי מבצע המוות, אם כי יש לשקול גם את התנגדותה הדתית של המשפחה לנתיחה כזו. במקרה הנוכחי, מכלול הנסיבות – לרבות החבלות על המנוח, סימני פריצה וטביעות רגליים ליד חלון – היוו יסוד סביר לחשד לביצוע פשע, המצדיק את נתיחת הגופה. גם סירובו של השופט החוקר לשקול מחדש את החלטתו על סמך ראיות חדשות לא היה ראוי, שכן החלטה כזו צריכה להתבסס על חומר החקירה העדכני ביותר, והאינטרס הציבורי בחקירת סיבת המוות גובר על רצון המשפחה לקבורה מהירה. לבסוף, מטרת נתיחה שלאחר המוות שעליה הורה שופט חוקר היא לקבוע אם המוות נגרם על ידי פשע, ואין לבצע נתיחה כזו אם תוצאתה היחידה תהיה לשלול אפשרות של פשע.