ת"א 53740-11-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב הסכם אופציה במקרקעין שהושפע מתקופת סגרי הקורונה בישראל בשנת 2020. התובעים, יהודה גור וורקו, טענו כי יש להאריך את תקופת האופציה בהתאם לתנאי ההסכם, שקבע כי תקופת האופציה תוארך במקרה של סגר. הנתבעים, פניני ואחרים, לא הסכימו על פרשנות ההסכם. שאלת המחלוקת העיקרית הייתה האם הוארכה תקופת האופציה ואם הודעת המימוש ניתנה בתוך התקופה המוארכת. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והגיע למסקנה כי תקופת האופציה אכן הוארכה בהתאם לתנאי ההסכם, וכי הודעת המימוש ניתנה בתוך פרק הזמן המורחב. פסק דינה של השופטת התבסס על פרשנות לשון ההסכם, נסיבות כריתתו והתנהלות הצדדים בתקופות הסגר. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי מטרת ההסכם הייתה להגן מפני קשיים במציאת משקיעים בתקופות הסגר, וכי יש לפרש את המונח "סגר" באופן רחב כך שיכלול את תקופות הסגר השני והשלישי בשנת 2020, שהטילו מגבלות משמעותיות על חיי המסחר. כמו כן, השופטת נתנה משקל להתנהלות הצדדים בזמן אמת, וקבעה כי התנהגות הנתבעים תומכת בעמדת התובעים כי תקופת האופציה הוארכה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנתבעים כי תקופת האופציה צריכה לכלול ימי עסקים בלבד, וקבעה כי לשון ההסכם ותכליתו אינן תומכות בפרשנות זו. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי תקופת האופציה הוארכה ב-72 יום, והודעת המימוש ניתנה בתוך תקופה מוארכת זו. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשאת בהוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 120 אלף שקל, שישולמו בתוך 60 יום.