ע"א 3635/19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להצגת מוצגים ואסמכתאות במהלך דיון בערעור. על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, מוצגים שלא הוצגו בפני בית משפט קמא טעונים אישור מערכאת הערעור להצגתם, ואיסור זה חל על "ראיות" שנועדו להוכיח עניינים עובדתיים, אך לא על אסמכתאות המניחות תשתית לטענות נורמטיביות. ההבחנה כאן היא בין הגשת ראיות לבין אסמכתאות: יש להתיר ראיות שנועדו להוכיח עובדות, ואילו אסמכתאות שהן חלק מטענה נורמטיבית ניתן לצרף ללא רשות, אך רק אם הן לא נועדו לתמוך בטענות עובדתיות. במקרה דנן פסק השופט לטובת טענות המערער בדבר חסרונם של הסיכומים ורשימת האסמכתא שהציג המשיב. השופט מצא כי המשיב הפנה לפסק דין בהליך אחר, שנועד לחזק את טענותיו העובדתיות של המשיב, ולא לתמוך בטענה נורמטיבית. מאחר שפסק דין זה לא הוצג בפני בית משפט קמא, ומאחר שהמשיב ביקש לכלול אותו כראיה, קבע השופט כי לא ניתן להתייחס אליו בסיכומים או ברשימת האסמכתא ללא רשות בית המשפט. השופט הורה להסיר את הסעיפים הרלוונטיים מכתבי המשיב והורה למזכירות להחליפם בסיכומים מתוקנים וברשימת אסמכתאות מתוקנת שהגיש המשיב בתגובה עוקבת. זאת ועוד, הבהירה השופטת כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בבקשת המשיב להוסיף ראיות, ולגופה של בקשה זו שמור לדיון עתידי. המשיב חויב בהוצאות המערערת, שנקבעו על סך 750 ₪, והמועד האחרון להגשת סיכומים ומענה לבקשה להוספת ראיות הוארך ליום 11.8.2020.