עע"מ 89/13

תקציר

בפסק הדין אישר בית המשפט חיוב רטרואקטיבי בארנונה כנגד בעל נכס, תוך שימת דגש על עקרונות הצדק, ההגינות והחובות החוקיות. ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר השופט דנציגר חלק עליה, וטען לדחיית הערר בשל רשלנות העירייה ואי חיוב המשיב במשך עשרות שנים. דנציגר הדגיש את הסתמכותו של המשיב על אי-גבייה ארוכת שנים כבלתי צודקת, וטען כי התנהלות העירייה הייתה בלתי תקינה, מה גם שהמשיב פינה והרס את הנכס לפני קבלת הודעת המס, דבר שפגע ביכולתו לערער עליו. מנגד, השופטים ברק-ארז ומזוז תמכו באישום וקבעו כי המשיב, שהרוויח מכך שלא שילם ארנונה במשך שלושים שנה, אינו צריך להתחמק מאחריות, גם אם העירייה התרשלה. לטענתם, הסתמכותו של המשיב אינה לגיטימית, שכן אי תשלום מיסי חובה אינו חוקי, והוא לא עשה דבר כדי להבהיר או לתקן את המצב, ולמעשה העביר את נטל המס באופן בלתי הוגן לתושבים אחרים. עוד ציינו כי גם אם הייתה רשלנות, היא לא יצרה פטור על פי חוק. שני השופטים הדגישו את הצורך בחקירת מחדלי העירייה למניעת התרחשויות עתידיות וקבעו כי יש לקבל את הערעור, להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולחייב את המשיב בהוצאות המערער.