ת"א 55952-02-23

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפו של הסכם "זכות סירוב ראשונה" לרכישת דירה בבעלות המנוח. הנתבעים, שהם ילדיו ונכדיו של המנוח, היו אמורים לרשת את הדירה אך טרם נרשמו כבעליה. התובעים, שהם דיירי הדירה, חתמו עם הנתבעים על "מזכר הבנות", המעניק להם "זכות ראשונה" לחצי שנה לרכוש את הדירה במחיר קבוע. הנתבעים נמנעו מלרשום את הדירה על שמם בתוך פרק הזמן הנתון, וזאת משני טעמים: הערה לא פתורה על אי התאמת הדירה והיעדר צו ירושה לאחד מבניו של המנוח. השופט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו מכשולים אלה וכי הם גרמו לאי קיום התנאים עצמם. לפיכך פסק השופט לטובת התובעים, קבע כי התזכיר תקף ובר אכיפה, הורה לנתבעים לרשום את הדירה על שמם והרחיב את זכות הסירוב הראשונה של התובעים. בנוסף, פסקה השופטת לתובעים שכר טרחת עורך דין והתירה להם לפצל את סעדיהם כמבוקש. הנתבעים חויבו לשלם לעורכי הדין של התובעים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, בצירוף החזר שכר דירה ושכר טרחה ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.