עש"א 12124-01-22

תקציר

המערערת, בעלת פטנט, מבקשת להאריך את תוקף הפטנט שלה בישראל, כפי שעשתה בארה"ב, בעקבות עיכובים בתהליך האישור. היא אמנם קיבלה אישור עקרוני להארכת תוקף הפטנט בארה"ב, המכונה NFD, אך לא קיבלה שם הארכה בפועל, שכן היא "נבלעה בסוג אחר של הרחבה", PTA, המשרת מטרה דומה. החוק בישראל מאפשר הארכת תוקף פטנט על סמך צו אמריקאי או אישור להארכת פטנט בארה"ב. המערערת טוענת כי על הדין הישראלי להכיר באישור ה-NFD שקיבלה בארה"ב וכי שלילתו תהיה בלתי צודקת. המשיב, לעומת זאת, גורס כי לשונו הברורה של החוק הישראלי מחייבת צו הארכה לצו עיכוב יציאה לפועל, אשר המערערת לא קיבלה. בית המשפט מתחיל את פרשנותו לחוק בבחינת לשונו, הקובעת בבירור כי רק צו צו שלום יכול לשמש בסיס להארכה בישראל. בית המשפט מוצא כי התכליות החקיקתיות העומדות מאחורי החוק כוללות פשטות, ודאות ויציבות ביישום, לצד פיצוי לבעלי פטנטים וקידום התחרות. לשונו הברורה של החוק, יחד עם תכליות אלה, מלמדות כי המחוקק התכוון ליצור כלל פשוט המתמקד בקיומו של צו PTE. בחירה זו, אף שהיא גורמת לעוול מסוים במקרים פרטניים, מקדמת קלות יישום וודאות. בית המשפט מוסיף ומצדיק מסקנה זו בהפניה להיסטוריה החקיקתית של החוק, ממנה עולה כי המחוקק היה מודע לצו ה-PTA במשפט האמריקאי אך בחר במודע שלא לכלול אותו בקריטריונים להארכה. יתר על כן, החוק קובע "כלל" ולא "תקן", כלומר שהמחוקק התכוון ליצור נורמה ברורה וקלה ליישום, גם אם היא עלולה להוביל במקרים מסוימים לתוצאות בלתי צודקות. לאחר שמצא כי לשון החוק ברורה ומשרתת את תכליות החקיקה, מגיע בית המשפט למסקנה כי אין פגם בחוק שיאפשר סטייה מלשונו הברורה. לפיכך, הערעור נדחה. עם זאת, בית המשפט קורא למחוקק לתקן את החוק, שכן יישומו הנוכחי עלול להוביל לתוצאות בעייתיות. פסק הדין מחזק את ההסדר החקיקתי הקיים תוך הכרה בחסרונותיו ובצורך הפוטנציאלי בתיקון. המערערת מצווה לשאת בהוצאות המשיב, והמזכירות מונחית להעביר העתק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה לצורך בחינה חקיקתית אפשרית.